אם נבין שהילד רוצה את קרבתי ומבקש את תשומת ליבי. אתפנה לרגע מעיסוקי (למרות העומס והמטלות) ואשב על השטיח עם הילד  למספר רגעים ואמקד בו את תשומת ליבי.

אם אנחנו רוצים להשיג משהו שמעולם לא היה לנו, אנו צריכים לעשות משהו שמעולם לא עשינו

אם חשיבה ורגשות חיובים הם המפתח לאושר ולשלווה אז כיצד עלי להתייחס למגוון רגשות שלילים שאני חווה?

האם התעלמות והכחשה זו דרך ההתייחסות לרגשות השליליים ?

כלל לא. בשלב הראשון חשוב להבין שכל רגש שאני חווה הוא לגיטימי, יש להכירו ולתת לו מקום.

באמצעות קבלת החלטה מודעת נוכל לחוש את הטוב,

למגנט אותו אלינו ולהעצים אותו בכל תחומי החיים.

חשוב שנדע: התנהגות היא שפה, באמצעות ההתנהגות הילד רוצה לומר לנו משהו.

עלינו לנסות להבין מה כוונת הילד מאחורי ההתנהגות. מה הוא רוצה לומר לי?  איזה מסר יש לו עבורי?

לילד צורך שהוא לא יודע לבטאו במילים והוא בוחר בהתנהגות מפריעה כדי שנחוש אותו ונעזור לו

יתכן והילד חש שאין לו מקום בטוח והוא צריך להילחם על מנת "לתפוס מקום", לאחר שזיהיתי זאת עלי לתת מענה מותאם

למשל: להקדיש זמן איכות רק עם הילד ללא נוכחות אחיו.

רק לאחר שנתן מענה מותאם אז ההתנהגות המפריעה- המריבות יפסקו.

התבוננות זו על המציאות תביא לרגישות, הבנה ותקשורת טובה יותר בינך לבין ילדך.

כשאנו מגיבים באוטומט אנו מפספסים את המסר שהילד רוצה להעביר לנו.

השאלה שצריכה להישאל היא "לא מה הילד עשה" אלא "מה ההורה עשה עם מה שהילד עשה".,

 כיצד הרגיש? כיצד הגיב?, כיצד נהג?

באוטומט: כעס, הרמת קול, נזיפה, איומים, עונשים הנן תגובות נפוצות. אך רגע לפני שאנו פועלים באוטומט בואו נחשוב על עצמנו. ועושים שוב את מה שכבר עשינו בעבר ולא הביא לשיפור המצב. בוא נחשוב, אם היית עושה טעות בעבודתך, האם היית רוצה שהבוס יגיב בכעס,  יצעק עליך, ינזוף  בך ויאיים עליך?

וודאי שלא!

כשם שאנו רוצים שינהגו בנו ויתייחסו אלינו כך עלינו לנהוג בילדינו.

הילד נהג בהתנהגות מפריעה מסיבה כלשהיא.

בנפש התינוק טבוע צורך ראשוני פנימי להתקשרות עם דמות מטפלת משמעותית שתעניק לו חום ואהבה ותספק לו קרבה והגנה.

קיימת אצל התינוק כמיהה שדמות זו תהיה רגישה לצרכיו ותהיה שם עבורו באופן רציף וקבוע.

תפקיד ההורים בגיל זה לעזור לתינוק לרכוש ביטחון ואמון בסיסי בסביבה ובמקביל להקנות לו תחושה שהוא משמעותי ובעל ערך. השפעתה של ההתקשרות בגיל הינקות תמשיך להתקיים ולהשפיע גם בבגרות ובהמשך החיים.

האופן בו האדם תופס ומעריך את עצמו מושתת על איכותה של מערכת היחסים בגיל הינקות. בהתאם לקשר שנוצר עם הדמויות המשמעותיות הילד תופס את העולם ומגבש ציפיות והערכות לגבי עצמו וסביבתו.

תפקיד ההורה בתקופת הינקות והגיל הרך משמעותי ביותר, אך מה קורה בהמשך כאשר התינוק גדל והופך לילד, נער, מתבגר..

הדמויות ההוריות ממשיכות להיות משמעותיות בכל גיל ובכל שלב שכן צורך באדם משמעותי אינו מפסיק לעולם. המבט האוהב של ההורה, העיניים הגאות והמאמינות, הן הנוטעות בילד תחושת ביטחון ואמונה בעצמו והן הדוחפות אותו, גם ללא מילים, לצמיחה, גדילה והתפתחות.

אודותי

בהיותי בת 24 נישאתי ולאחר כשנתיים המערכת הזוגית התפרקה.

הייתי אמא טריה לפעוט בן חודשיים. היה לי ברור שכדי לגדלו להיות ילד ואדם מאושר עלי למצוא בעצמי את המפתחות לאושר שלי. 
הייתה בתוכי תמונה איך צריכים להראות חיי, וזוגיות הייתה מרכיב משמעותי בהם, אך עתה התמונה התנפצה לרסיסים והבנתי שעלי לאסוף את הרסיסים וליצור תמונה חדשה.
התחלתי תהליך בירור פנימי: מהם רצונותי, כיצד אני בוחרת בחיי, מה מניע אותי, מה מנהל אותי,

באיזו מידה אני מאפשרת לסביבה להשפיע על החלטותי ובחירותי,

האם אני לוקחת אחריות מלאה ובלעדית על חיי או מושפעת מגורמים חיצונים לי.
מי אני, מה נכון לי ומה האמת שלי. 
תהליך חקירת וחיפוש האמת אינו תהליך פשוט.
ישנן עליות ומורדות, התחבטויות ותהיות. מגוון רגשות צפים ועולים, חששות וחוסר וודאות...

אך הרגשתי שעם כל קושי שנקרה בדרכי אני מפתחת בתוכי עוד כלים הנצרכים לי,

אני מגלה בתוכי עוד יכולות וכוחות פנימיים,

אני רוכשת עוד מפתחות לפתיחת דלתות שמעולם לא ידעתי אפילו על קיומן,

הרגשתי שכל התמודדות בונה בתוכי עוד קומה,

עוד שלב שיקדם אותי אל המטרה שהצבתי לעצמי:
להיות אדם מאושר שחי על פי האמת שלו.
כיום אני נשואה באושר ואמא לחמישה ילדים מקסימים.
אין ספק שהתהליכים שעברתי סייעו לי לגבש את האני שלי ולהבנות את עצמיותי.

תהליכים אלו הביאו אותי לסייע ולטפל לאנשים במצבים רבים, המתמודדים עם קשיים שונים.

השכלה

  • B.A בעבודה סוציאלית

  • B.A בסוציולוגיה, קרמינולוגיה ואנתרופולוגיה

  • מתמחה בדמיון מודרך ו-NLP 

  • מדריכת הורים מוסמכת מטעם מכון אדלר

הילד מילא לעצמו קערה עם קורנפלקס ומזג חלב. החלב נשפך על הרצפה.

התגובה האוטומטית שלנו היא לנזוף: "למה אתה לא נזהר יותר?"

"תמיד דברים נופלים לך מהידיים", " לאף אחד בבית הזה לא אכפת, רק אני צריכה לדאוג שיהיה נקי"

בדרך תגובה זו אני מתייחסת לתוצאות הפעולה- החלב שנשפך.

הביקורת נצרבת בנפש הילד, מחלישה ומערערת את האמונה שלו בעצמו ובערכו הפנימי.

התייחסות אחרת היא לכוונת הילד. הוא ניסה להיות עצמאי, לבצע את המטלה בכוחות עצמו. אפשר לעודד אותו על הכוונות : "אני רואה שאתה רוצה להיות עצמאי", " חשוב לך לעשות דברים בכוחות עצמך".

ערך עצמי זהו אחד המפתחות החשובים לחיים, זהו מפתח המעניק ביטחון, יציבות והצלחה.

אז מה אנו כהורים צריכים לעשות כדי להעניק לילדנו תחושת ערך עצמי?

איתור וזיהוי החוזקות של הילד: בכל פעולה והתנהגות של הילד לאתר את החוזקות והיכולות שלו.

להתמקד בטוב שבילד, להגדיל ולהעצים את הטוב הזה ולהעביר אותו לעוד תחומים בחייו של הילד. 

אם הילד שגה, טעה ונכשל לחפש איפה הוא כן מצליח, לשים את הזרקור את ההצלחות שלו. התמקדות בטוב, ביכולות ובחוזקות מביאה ליציבות ולתחושת ערך עצמי.

עזרה ושיתוף. "למה אף אחד לא עוזר בבית הזה?", "תמיד אני צריכה לעשות הכל לבד". "אני לא מבינה, אתם לא גרים פה?"

2. תחושת מסוגלות: עודדו את הילד להיות שותף פעיל, לעזור, להיות תורם ומועיל לזולת. פנו אל ילדכם ובקשו ממנו עזרה, אפשרו לו לתרום ולהיות נחוץ ובעל ערך. עזרה ומעורבות מגבירים את תחושת המסוגלות המסייעת בבניית ערך עצמי.

3לא רלוונטי

. תנו מחמאה מנומקת: על המחמאה להיות מחוברת לפעולה של הילד ולהאיר לו את התכונה בתוכו.

"אתה תותח", "את אלופה", "איזה ציור מהמם", אלו מחמאות שתמיד כיף לקבל אך הן לא בהכרח יבנו תחושת ערך עצמי. חשוב שהילד ידע על מה הוא קיבל את המחמאה.

דוגמאות למחמאה מנומקת: "כל הכבוד, התלבשת בכוחות עצמך, אתה מאוד עצמאי", 

אם הילד משתף חבר במשחק, לומר: "כל הכבוד, אתה רגיש ומתחשב בחברך". מחמאה מנומקת המאירה את התנהגות ותכונות הילד בונה בתוכו ערך עצמי.

4.הקפידו על גבולות ברורים: שמירה על גבולות ברורים בצורה עקבית לצד מרחב והכלה מקנים לילד תחושת יציבות, ביטחון ומוגנות.

התפתחות רגשית תקינה כוללת חוויה של הכלה וגם מידה של תסכול. ילדים שגדלים ללא תסכול כלל לא יצליחו להשתלב בעולם.

5. הימנעו מביקורת: ביקורת זוהי דרך חינוך המתמקדת בשלילי ושמה דגש על הטעויות והשגיאות.

המסר שעובר לילד :"אתה לא מספיק טוב".

הביקורת נצרבת בנפש הילד, מחלישה ומערערת את האמונה שלו בעצמו ובערכו הפנימי.

העובדה שהילד לא פעל נכון אינה מעידה על כך "שהוא לא מספיק טוב", אלא על כך שיש לו קושי וצריך לסייע לו ולתת לו כלים מתאימים. אז במקום להתמקד במה הוא עשה לא טוב, למדו אותו איך אפשר אחרת...​

ההורות שלנו 
האתגרים העומדים בפנינו

בעבר ההורה שימש דמות סמכותית מעצם היותו האדם המבוגר. הילד חש יראה כלפי ההורה ונענה בהכנעה ובצייתנות לדרישותיו ולציוויו.

אך צייתנות והכנעה אינם ערכים התואמים את העידן המודרני בו אנו חיים כיום.

אוטונומיה, חופש בחירה, מרחב אישי, עצמאות וכבוד לפרטיות, הם הערכים המאפיינים את תפיסת החיים כיום.

עלינו ההורים כיום מוטלת משימה מורכבת:

  • לאפשר לילד בחירה ועדיין לשמור על גבולות ברורים.

  • להיות הורים משפיעים ומשמעותיים אך לא מתערבים ומשתלטים יתר על המידה.

  • לתת ביטוי לרצונותיו ולדעותיו של הילד ויחד עם זאת לשמור על תפקידנו ומעמדנו כהורים.

  • לעודד לעצמאות ועדיין לדאוג למוגנות הילד.

העולם כיום טומן בחובו אינסוף אפשרויות מדהימות ללמוד, להתפתח ולהגיע רחוק.

אך חבויות גם סכנות ואפשרויות רבות להיחשף, להיפגע ולהיקלע למצבי סיכון.

דילמות ושאלות שעולות בהורות
  • למה מה שעבד והצליח עם ילד אחד לא עובד עם הילד השני..?

  • אנו רוצים לגרום לילד להיות עצמאי, ובעל ערך עצמי, אך כיצד באמת עושים את זה... ?

  • יתכן ואנו יודעים מה צריך לעשות אך בפועל נתקלים בקושי ליישם זאת וחשים תסכול..

  •  לעיתים אנו רוצים להגיב בדרך מסוימת אך באותו רגע מגיבים  "באוטומט", בכעס ובצעקות..

  • לפעמים אנו מבטיחים לעצמנו שזו הפעם האחרונה שנתנהג כך ובפעם הבאה ננהג אחרת, אך מתקשים לעמוד בהבטחה זו לעצמנו וחשים אשמה וחוסר אונים...

  • התנהגות היא שפה, האם אני מבין מה הילד שלי באמת רוצה לומר לי דרך התנהגותו?

  • האם הפרשנות שלי להתנהגותו של הילד נכונה ומקדמת?

  • עולות דילמות, צצים סימני שאלה, מה נכון? מה כדאי?

אם אתה הורה, כנראה שהמשפטים האלה נוגעים לך.

כשאני רוצה להגיע למקום מסוים אני מיד מפעילה וויז, שמנחה אותי לנסוע בדרך המתאימה לי ביותר ומכוון אותי לא להיקלע לדרך עם מכשולים או חסימות.  

בהורות רובנו לא מפעילים את הוויז. אנו מתקדמים ללא יעדים מוגדרים, עוברים צמתים משמעותיים ללא הכוונה פנימית ופוגשים שוב ושוב את אותם מחסומים. אנחנו נופלים פעם אחר פעם לאותם מקומות מוכרים וכואבים. ההורות מציבה אתגרים יומיומיים  לא פשוטים ולעיתים אין בידנו את הכלים הדרושים להגעה ליעד המבוקש. במסגרת הקליניקה אני פוגשת הורים רבים שמשתפים בתחושות תסכול, חוסר אונים ומותשות ומחפשים את הדרך להורות מיטיבה.

אם אתה הורה, כנראה שהמשפטים האלה נוגעים לך.

כשאני רוצה להגיע למקום מסוים אני מיד מפעילה וויז, שמנחה אותי לנסוע בדרך המתאימה לי ביותר ומכוון אותי לא להיקלע לדרך עם מכשולים או חסימות.  

בהורות רובנו לא מפעילים את הוויז. אנו מתקדמים ללא יעדים מוגדרים, עוברים צמתים משמעותיים ללא הכוונה פנימית ופוגשים שוב ושוב את אותם מחסומים. אנחנו נופלים פעם אחר פעם לאותם מקומות מוכרים וכואבים. ההורות מציבה אתגרים יומיומיים  לא פשוטים ולעיתים אין בידנו את הכלים הדרושים להגעה ליעד המבוקש. במסגרת הקליניקה אני פוגשת הורים רבים שמשתפים בתחושות תסכול, חוסר אונים ומותשות ומחפשים את הדרך להורות מיטיבה.