בתוכנו חבוי מצפן, המכוון ומדריך אותנו בשבילי החיים. אך לא תמיד אנו קשובים אליו. 
חוסר פניות, עומס, חוסר ריכוז, לחץ וניתוק רגשי מביאים אותנו להתהלך בעולם ללא הכוונה פנימית.
אתם יכולים להעלות בדמיונכם שתסעו לבדכם למקום חדש שאינכם מכירים ולא תפעילו וויז?
אז מדוע כשאנו מתהלכים בשבילי החיים ועלינו לקבל החלטות משמעותיות, אנו מעבירים את ה"וויז" למצב השתק ומתנהלים ללא כל הכוונה או הנחייה פנימית?
ההנחייה הזו נמצאת בכל אחד ואחד, יש לפתח מיומנות ולחדד את הרגישות והקשב לעצמי כדי לזהות ולחוש את ההנחייה הקיימת בתוכנו.

אז איך באמת עושים זאת?

 1. הכרה וידיעה ברורה שההנחיה הזו קיימת בתוכי:

זה נמצא, קיים, נוכח וממתין שאגלה זאת. עלי לרצות ולהסכים לפגוש את ההנחייה הזו.  

העובדה שטרם חשתי את החלק הזה בתוכי אינה מעידה על כך שהוא לא נמצא אלא על כך שעלי להאמין יותר

ולרצות יותר לחוש אותו. 

2. לעיתים ברגע שאנו עומדים בפני קבלת החלטה צצות בתוכנו הנחיות נוספות ומתעוררת שאלה: 

מהי ההנחייה על פיה עלי לפעול? 

בדר"כ הקול הראשוני הוא הקול האותנטי הטהור והקול שבא לאחר מכן מייצג את הפחדים, החששות, העכבות..

דוגמא:

אני מתלבט האם להגיש מועמדות לקידום בתפקיד. 

ההנחייה הפנימית מורה לי שיש לי את הכישורים המתאימים לכך אך מיד אשמע את קול הלבטים והפחדים: "מה פתאום אתה?",

"יש בחברה אנשים הרבה יותר מוכשרים ממך", " בחיים אף אחד לא יקח אותך". "אתה עושה מעצמך צחוק".

חשוב לזהות מהי ההנחייה הפנימית שבאה לקדם אותי ותביא אותי לכיוון צמיחה והתפתחות

ומהו קול הפחדים שבא לעכב, לצמצם ולמנוע ממני התקדמות. 

לאחר שזיהיתי מה תפקידה של כל הנחייה, אוכל לבחור בבהירות את האפשרות הרצויה עבורי.

​

למה בכלל לפעול ע"פ ההנחיה הפנימית ולא איך שנוח לי באותו רגע?
בתוכנו ישנו חלק אותנטי, טהור המייצג את רצונותי, שאיפותי ואת המהות שבי.

התנהלות וקבלת החלטות המחוברות לחלק האותנטי יביא לקבלת הבחירות המתאימות, הנכונות והמדויקות ביותר עבורי. 
ואילו התנהלות המנותקת ומרוחקת מאותו חלק אותנטי יביא לקבלת החלטות שנשענות על שיקולים חיצוניים לי, כגון:

• " מה יגידו עלי"

• "איך הסביבה תקבל אותי"

• "מה ימצא חן בעיני החברה"

• "מה נחשב"

• " מה יצא לי מזה"

גם אם בעת קבלת ההחלטה ארגיש שזה נוח ומתאים לי בהמשך יהיה לכך מחיר.

ארגיש תסכול, מרמור, כעס... כי הרי לא בחרתי את מה שבאמת מתאים לי אלא את מה שמתאים ומשרת את הצרכים של האחרים.