עידוד כשיטת חינוך מקדמת

עידוד היא שיטת חינוך שמקדמת את הילד לכיוון של תחושת ערך עצמי והצלחה. אני רוצה שהילד שלי יתקדם גם מהנקודה שבה קשה לו, אני רוצה להעלות את הערך העצמי שלו בעיני עצמו גם אם לא הכל הולך לו בקלות, לגרום לו להאמין ביכולות שלו גם אם יש לו בעיית קשב וריכוז, זו בדיוק המטרה של עידוד. כדי שהילד ידע להאמין בעצמו וביכולות שלו , קודם אני צריכה להאמין בו. כאשר האמין בכוחות וביכולות של הילד ואעביר לו את זה בצורה כנה ואמיתית גם הוא יחוש כך. אם לילד יש קושי כלשהוא, קושי בתחום הלימודי: קושי להתרכז בשיעור, קושי ללמוד למבחן, קושי בהכנת שיעורי בית, קושי חברתי, קושי בתקשורת, הקושי והבעיה לא יעלמו מיד אבל בעקבות העידוד יהיו לילד יותר כוחות ויכולות להתמודד עם אותו קושי. בדר"כ בטבעיות אנו מעודדים את מי שמצליח. אם הילד מקבל ציון גבוה במבחן נשבח אותו: " כל הכבוד". "תמשיך כך". אבל אם הילד נכשל ]פעם אחר פעם, נחוש אכזבה ונביע חוסר שביעות רצון ( גם אם ננסה לא להגיד לו את זה במילים) הילד יחוש תחושת כישלון, יחוש שהוא לא מספיק טוב... באמת מי שצריך יותר את העידוד זה דווקא הילד שמתקשה, שלא הכל הולך לו, שהוא לא מביא את הציונים הכי טובים- אותו אנחנו צריכים הכי לעודד. לעודד זה לא רק לתת מחמאות ושבחים: " כל הכבוד", "יופי", עידוד מורכב מ: הקשבה לילד: להקשיב למה שיש לו לומר, מה הוא חושב, איך הוא מרגיש, גם אם לא כ"כ נעים לנו לשמוע את מה שיש לו להגיד. הבנה: להבין מה עובר עליו, מהמקום שהוא חווה את מציאות ולא מהמקום שאני תופסת את המציאות. כנות: הדברים שאומר חייבים לבוא ממקום כן ורק כך הילד יוכל לחוש את העידוד ויחוש שאנו באמת מאמינים בו ובמסוגלות שלו. עידוד יכול להיות שפשוט אשב ליד הילד שלי כשהוא מבואס מזה שלא הלך לו, ואהיה איתו ללא שפיטה, ללא ביקורת, בלי לחץ, פשוט להיות שם בשבילו, להקשיב לו, להרגיש אותו ולהאמין בו. עידוד הוא ציר מרכזי מאוד בקשר שלי עם הילד ובדרך שלי לעזור לו להתקדם ולהצליח. הסרטון הבא מרגש אותי כל פעם שאני צופה בו. הוא ממחיש כמה חשוב לעודד דווקא כשאנחנו לא מצליחים ואיזה כוח והשפעה עצומים יש לעידוד כשהוא יוצא מהלב.