גבולות ברורים מעניקים לילד תחושת ביטחון
כל פעם שאני נכנסת עם הילדים לסופר לקנות רק חלב וביצים, אני יוצאת בסוף עם שקית מלאה דברים שבכלל לא היו ברשימה. הבטחתי לעצמי שיותר זה לא יקרה, אבל תנחשו מה?
שוב הילדים נדנדו, התבכיינו ועשו קצת רעש ( והרבה פאדיחות ) וגם הפעם ( כמו ב- 100 הפעמים הקודמות) שוב קניתי
להם דברים שבכלל לא רציתי לקנות.
בכנות, אין לי מושג איך בפעם הבאה שאכנס לסופר זה יהיה אחרת.
הקושי בהצבת גבולות ברורים משותף להורים רבים. רובנו חווים חוקים וגבולות כדבר מגביל ומצמצם המונע חופש אך במציאות
חוקים וגבולות מעניקים לילד ( וגם למבוגר) וודאות, ביטחון ויציבות.
בואו נחשוב לרגע על עצמנו מסתובבים על גג מגדל עזריאלי שאינו מוקף במעקה או גדר ביטחון. האם נרגיש בטוחים להסתובב בחופשיות? האם נרגיש מוגנים? האם נוכל לנוע בכל המרחב שעל הגג? ממש לא !
בכל צעד נחשוש למעוד, ליפול ואין מה ( או מי) שיגן עלינו וידאג לביטחוננו.
חוקים וגבולות ברורים חשובים להתפתחות הילד.
מה לעשות:
הערך שעומד מאחורי החוק: נברר מהו הרעיון, הערך שעומד מאחורי החוק. נחשוב למה נועד החוק. נתווך ונסביר לילד את הרעיון מאחורי החוק.
חוק שמבוסס על ערך הוא משמעותי כיוון שהערך מעניק לו תוקף.
דוגמאות לחוק שמבוסס על ערך: בזמן הארוחה משוחחים ולא משתמשים בפלאפונים, חוק זה נשען על הערך: משפחתיות.
אכילת כמות מאוזנת של ממתקים, חוק זה נשען על הערך: שמירה על אורח חיים בריא.
למה תורם החוק: כדי שנוכל להעביר את החוק לילד עלינו להבין בעצמנו את נחיצותו וחשיבותו.
נבין למה תורם החוק? על מה הוא שומר? איך החוק שקבעתי מקדם את בני הבית?
דוגמאות לחוקים ולנחיצותם: החלטתי שהילד שלי בכיתה א' ילך לישון בשמונה בערב כיוון שהוא זקוק למספר שעות שינה לצורך גדילה, התפתחות ותפקוד מיטבי במסגרת החינוכית.
ביתי יושבת בנסיעה ברכב על בוסטר, כיוון שכך כהורה אני שומרת על בטיחותה בשעת נסיעה.
ניידע את בני הבית מראש לגבי החוק: נשב עם הילד ונשתף אותו מהו החוק שהחלטנו שיונהג בבית, כך הילד יבין שהחוק איננו שרירותי ואינו גחמה של הרגע. "החלטנו שתוכל להיות במחשב שעה וחצי בכל יום, כך יישאר לך זמן פנוי אחר הצהריים להיפגש עם חברים וללכת לחוג".
החוק צריך להיות מנוסח בצורה חיובית: כדי שהחוק יועבר נכון עלינו לנסחו בצורה חיובית. למשל: במקום לומר "אני לא מרשה לאכול בסלון",
אומר:" אצלנו בבית אוכלים ליד השולחן במטבח"
משהו קטן וטוב:
כמות החוקים צריכה להיות מאוזנת.
כמות חוקים גדולה מידי תיצור אווירה ביקורתית ותביא ללחץ ונוקשות.
התמודדות עם מריבות בין ילדים
אני ממש מתוסכלת, לא משנה מה אני עושה הם לא מפסיקים לריב. פעם הם רבים על המחשב, פעם על מי יישב ליידי,
בכל יום אני שומעת צעקות " צא מיד מהחדר שלי", " אמרתי לך לא לגעת בספינר שלי".
חשבתי שכשהם יגדלו זה יגמר (או לפחות יהיה נסבל יותר) אבל זה רק נהיה יותר גרוע.
החלק הכי מעצבן, שעם כל ילד שנוסף למשפחה, כמות המריבות רק גדלה והסבלנות שלי פוחתת.
כל מה שניסיתי לא עזר: פעם התעלמתי ( עשיתי את עצמי עסוקה ולא שומעת, למרות שנראה לי שכל השכנים שמעו),
פעם אחרת התערבתי (ואחר כך הצטערתי על זה) , פעם נתתי עונש לאחד (ואז גם על זה הצטערתי) ובנוסף הוא כעס: "למה תמיד את לטובתו, זה לא פאייר".
ופעם אחרת הענשתי את שניהם ( ואז שמעתי:" למה תמיד אני צריך להיענש בגללו?")
לא משנה מה אני עושה, הם ממשיכים להציק, לצעוק ולעצבן אחד את השני (וגם אותי).
אני מיואשת וכבר לא יודעת מה לעשות!
מריבות בין הילדים הנה מציאות יומיומית במרבית המשפחות.
כולנו מכירים את התסכול וחוסר האונים שאנו חשים בעת המריבות ( וגם אחריהן)
תגובות שכיחות בקרב הורים למריבות בין האחים:
כעס, צעקות.. ( די, אני לא יכולה יותר לסבול את הריבים שלכם)
נזיפה ( " מספיק, ככה לא מתנהגים")
איומים ("פעם הבאה שתציק לאחיך אתה תלך לחדר שלך")
ענישה (" אין לך היום מחשב" )
כבר ניסינו את הדרכים הללו פעם אחר פעם ושום דבר לא השתנה,
אם אנו רוצים תוצאה שונה עלינו לפעול ולנהוג אחרת..
מה עושים:
-
להפריד בלי לשפוט: כל אחד שומר מרחק מהשני, כל צד הולך למקום בו לא יפגע ולא ייפגע.
"אני רואה שאתם כרגע לא מסתדרים ולכן כל אחד מכם הולך למקום אחר".
-
לא לקחת צד: לא לקבוע מי התחיל, מי אשם, מי הצד הפוגע ומי הנפגע.
אנו חושבים שאנו יודעים כיצד התחילה המריבה ומה החלק של כל ילד באירוע,
אך אנו רואים רק את קצה הקרחון. יתכן וכבר שעות או ימים קודם לכן היו: הקנטות, העלבות, הצקות
מאחד הצדדים והאלימות שאנו רואים כעת היא רק התגובה. " אני לא יודע מי אשם ואני אוהב את שניכם".
-
נאמר עובדות ולא פרשנות : כשאנו מתארים את ההתרחשויות בין האחים לדייק בעובדות, שכן בעת סערת רגשות יש נטייה להעצים את האירוע ודיוק בפרטי המקרה ישמור על האירוע בגודלו האמיתי.
לדבר עובדות עם הילדים ולומר "כרגע אתם לא מסתדרים ולכן היום לא תשחקו יותר יחד", ולא ניתן פרשנות:
" תמיד אתה מעצבן את אחיך"," אי אפשר לסמוך על שניכם", "אם ככה זה כשאתם קטנים מה יהיה אתכם כשתגדלו?"
-
לזהות ולהיות מודע מה המריבות מעוררות אצלי: לזהות האם אני חש כעס, אכזבה, תחושת כישלון בהורות שלי, עצב, כאב, תסכול, חוסר אונים. נחשוב באיזה אופן הרגשות שלנו משפיעות על התנהלותנו בנושא המריבות.
-
לשתף בתחושותיי: " כשאתם רבים אני מרגיש עצב ותסכול", "אני אוהבת את שניכם באותה מידה וכואב לי שאתם רבים..", "הייתי שמחה אם תדירות המריבות בניכם הייתה פוחתת".
-
פתיחת ערוץ תקשורת בין הילדים: נעודד את הילדים לשוחח לאחר המריבה, כל ילד יביע את עמדתו ודעתו וגם ילמד להקשיב לזולת." בואו נחשוב איך אפשר לנהוג אחרת...", מה נעשה כדי לא להיקלע שוב לאותם מצבים", נעודד אותם לשתף ולנהל משא ומתן, כך ילמדו ליישב סכסוכים באמצעות דיאלוג ושיתוף פעולה
-
ידיעה והבנה שלנו ההורים שהמריבות מעניקות לילד הזדמנות להביע את דעתו ויחד עם זאת להקשיב, לוותר, לחלוק ולהתגמש. יחסים בין האחים מאמנים את הילד להתמודד עם סיטואציות חברתיות ויחסים בין אישיים.
משהו קטן וטוב:
ילד הגדל בחברת אחים הוא לרב גמיש ומסתגל יותר לשינויים.
כיצד אגדל ילד עצמאי ומאושר
אני ממש לא מבינה למה אני צריכה לתת לילד שלי לקבל החלטות בעצמו, אני כל כך ממהרת לעבודה וייקח לו שעה עד שיחליט מה הוא רוצה,
זה מעכב אותי לצאת מהבית, הוא רק בן 4 ! איך הוא בכלל יודע מה טוב לו, אני אמא שלו ואני יודעת הכי טוב מה מתאים לו.
וחוץ מזה בכל הפעמים שנתתי לו לבחור, הבחירות שלו היו ממש גרועות ( שלא לדבר על התאמת הצבעים בבגדים)
הוא עוד קטן, יש לו עוד מספיק זמן עד שיהיה חייב לקבל החלטות בעצמו...
אנו חיים בעולם דמוקרטי, בעל שפע עצום ואין סוף אפשרויות. במהלך חיינו עומדות לפתחנו שלל החלטות שיש לקבל.
לדעת לבחור, ועוד לבחור נכון זו מיומנות, מיומנות נרכשת.
על הילד קודם לתרגל ולהתאמן בצעירותו בקבלת החלטות פשוטות, למשל: איזו שמלה ללבוש לגן, מה לאכול בכריך, באיזה חוג להשתתף,
עם איזה חבר לשחק, לאיזה פארק נלך, איזו תוספת על הפיצה הוא מעדיף, איזה סדין נשים על המיטה, איזה סיפור נקרא לפני השינה..
במידה והורה אינו מאפשר לילד במידה מספקת את ההזדמנות לבחור ומקבל במקומו ועבורו את ההחלטות, יתקשה הילד בהמשך חייו
לקבל החלטות חשובות, כגון: בחירת מסלול לימודים, בחירת קריירה, בחירת בן זוג, רכישת דירה...
אני רוצה שהילד יתאמן וירכוש כלים במיומנות קבלת ההחלטות בהיותו צעיר כאשר הוא יכול לטעות, לשגות, ללמוד ולתקן.
חשוב שהילד יתנסה בבחירותיו כשהוא עדין מתגורר איתנו ההורים, שיכולים להדריך ולכוון ולא לאחר שיצא לחיים בוגרים ואז לבחירותיו יהיו השלכות מרחיקות.
מה עושים:
-
בחירה מבין מספר מצומצם של אפשרויות.
אשאל "מה אתה רוצה לארוחת ערב: טוסט או חביתה?"
אציע שני בגדים ואשאל את הילד: " מה אתה בוחר ללבוש היום את החולצה הכחולה או השחורה"?
בשלב הראשון הבחירה תהיה מבין מספר מצומצם של אפשרויות. כמובן שככל שהילד יתאמן יותר ויותר בקבלת החלטות, כך נרחיב את מגוון האפשרויות מתוכם הוא יכול לבחור.
-
על הבחירה להיות תואמת את גילו, שלב התפתחותו ויכולותיו של הילד.
יש לזכור שבמידה וניתן לילד לבחור בחירה שאינה מותאמת לגילו, התפתחותו ויכולותיו הדבר עלול להביא לבלבול ותסכול. אנו רוצים לייצר אצל הילד חווית הצלחה. אאפשר לילד לבחור באיזה משחק לשחק, איזה סיפור נקריא לו לפני השינה, איזה בגד ללבוש, איזה צורת פסטה לבשל לארוחת ערב, איזה ציפה לכרית נשים, לאיזה חוג ללכת, איזה חבר הוא רוצה להזמין למשחק אחר צהריים.
-
ברגע הנכון.
שעת הבוקר היא שעה עמוסה ולחוצה לכולנו, לכן לא אשאיר את הבחירות והלבטים לגבי הבגד שילבש, איזו תסרוקת נעשה בשיער ומה נשים בכריך לשעת הבוקר.
לכל אחד מאתנו זמן מתאים ונוח יותר במהלך היום, בו נוכל להקדיש מספר רגעים בהם נאפשר לילד לבחור.
ברגע שנמצא את הזמן הנכון, נהיה פנויים יותר ובהכרח תהליך קבלת ההחלטות יהיה נכון יותר עבורנו ועבור ילדנו.
-
נכבד את הבחירה.
לילד רצונות ודרך חשיבה הייחודית לו. יתכן והבחירה שקיבל שונה מהבחירה שאנחנו היינו מקבלים.
לא ננסה לשכנע אותו לבחור אחרת משום שבחירתו אינה תואמת את רצוננו, ולא נשנה או נבטל את בחירתו רק משום שאנחנו היינו בוחרים אחרת. דבר זה עלול להחליש אותו ולהעביר לו מסר שהוא נכשל ולא סומכים עליו. עודדו וחזקו אותו על כך שבחר.
משהו קטן וטוב:
ילד בוחר הוא בעל תחושת ערך עצמי טובה יותר, עצמאי ומאושר.
